שער האש | קורס כתיבה יצירתית און ליין | ההרשמה המוקדמת בעיצומה
קרן קוך - מְשׁוֹרֶרֶת וּמַנְחַה
אֲנִי הוֹלֶכֶת בְּעִקְבוֹת הַמִּלִּים. צָעַד צַעַד. חוֹקֶרֶת אֶת עֶצֶם הַהֲלִיכָה בְּתוֹכָן, אֶת עֶצֶם כְּתִיבָתָן, מִתְגַּלָּה בִּסְדָקִים שֶׁנּוֹצָרִים, בָּרְוָחִים.
נָחָה בַּנּוֹפִים שֶׁנִּפְרָשִׂים, צוֹפָה וּמִתְבּוֹנֶנֶת מִפִּסְגָּה שֶׁל אֵיזֶה הַר שֶׁהִצְלַחְתִּי לְטַפֵּס אֵלָיו בִּזְכוּת מַסְלוּל תָּלוּל שֶׁל מִלִּים פְּתַלְתַּלּוֹת. לְעִתִּים אֲנִי עוֹצֶרֶת בִּקְצֵה מִלָּה וְלֹא מַצְלִיחָה לָזוּז הָלְאָה. לֹא רוֹאָה אֶת הַמִּלָּה הַבָּאָה, אוֹ אֶת הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁנִּשֵּׂאת עַל גַּבָּהּ. לֹא רוֹאֶה אֹפֶק. אָז עוֹצֶרֶת. מַנִּיחָה אֶת הָעֵט אוֹ הַמִּקְלֶדֶת לְנַפְשָׁן. וְזָזָה. יֵשׁ לִי לְמַעְלָה מֵאַרְבָּעִים שְׁנוֹת כְּתִיבַת שִׁירִים, כָּךְ שֶׁהִתְחַלְתִּי לְקַבֵּל בְּהַשְׁלָמָה אֶת הָאוֹטוֹנוֹמְיָה שֶׁל הַמִּלִּים. אֲנִי לֹא כּוֹפׇה אֶת עַצְמִי, וְלֹא מִצְטַעֶרֶת כְּשֶׁהֵן אֵינָן. פּוֹנָה אֶל כָּל שְׁאַר הַדְּבָרִים שֶׁאֲנִי אוֹהֶבֶת לַעֲשׂוֹת בְּחַיַּי, וְסוֹמֶכֶת בְּלֵב מָלֵא אֵמוּן וְאַהֲבָה שֶׁהֵן יַחְזְרוּ אֵלַי כְּשֶׁיִּזְדַּקְּקוּ לִי. כֵּן, יוֹדַעַת שֶׁמִּילוֹתַי זְקוּקוֹת לִי לֹא פָּחוֹת מִשֶּׁאֲנִי זְקוּקָה לָהֶן. זְקוּקוֹת לְכָךְ שֶׁאֶכְתֹּב אוֹתָן, הַכְּתִיבָה מוֹצִיאָה אוֹתָן לָאוֹר, בּוֹרֵאת אוֹתָן גַּשְׁמִיּוֹת בָּעוֹלָם. אֲנַחְנוּ הוֹלְכוֹת זוֹ בְּעִקְבוֹת זוֹ, מְפַעְנְחוֹת זוֹ אֶת זוֹ. מִלָּה מְפַעְנַחַת אִשָּׁה שֶׁמְּפַעְנַחַת אֶת הַמִּלָּה.
ובנימה יותר רשמית: שמי קרן קוך, אני אם לשני בנים, גרושה וחיה בעין הים, חדרה.
אני כותבת וקוראת מאז שאני זוכרת את עצמי, וכנראה גם קצת קודם. הוצאתי שני ספרי שירה, שזכו בפרסים ובביקורות משבחות. למדתי עריכה ספרותית ב"אסכולות" , והייתי חלק מהוועדה האמנותית של פסטיבל השירה במטולה לאורך חמש שנים, ערכתי והפקתי אירועי שירה וספרות רבים, ניהלתי מרכז תרבות ("בית מיכל" רחובות) ובשנים האחרונות אני עוסקת בעיקר בליווי כותבים, בתהליכי עריכה, ובהנחיית קבוצות כתיבה. מלים עבורי הן שדה מופלא לחקירה והתפתחות, ואפשרויות אינסופיות של יצירתיות המחכה להתגלות. מלמדת כתיבה אינטואיטיבית וביבליותרפית, מתוך התפיסה שכתיבה הינה כלי תרפי מדהים לחיבור, לגישה לתכנים מאתגרים, לשיחרור מתח, והתבוננות אחרת על תכני החיים.
הכובע השני שלי, הוא עולם התאטרון והתנועה. אני מלמדת תיאטרון באמצעות שפה מיוחדת שפיתחתי, שמשתמשת בכלים של התמקדות, דרמה תרפיה, עבודה דרך הגוף הקול והתנועה, וכל זה משתלב לאיסוף חומרים מתוך הסיפור האישי, לכדי נושא שנבנה לפרויקט תיאטרון אמנותי. למדתי משחק בסמינר הקיבוצים, ולאחר מכן הייתי חלק ממעבדת התיאטרון "השולחן המשפחתי" בהובלת דוד מעיין, ויחד הקמנו את תיאטרון שלומי לתיאטרון אלטרנטיבי. מחזות שלי עלו במסגרות תיאטרון הפרינג', ומזה כשלושים שנה אני יוצרת בעולמות התיאטרון והתנועה הן כשחקנית, דרמטורגית ובמאית, והן כמורה ומנחה.
עולמות האמנות והיצירה הם מרחבי המחייה שלי, ובעבודתי אני נהנית לשלב ולערבב בין השפות השונות. יצירה היא כלי מופלא לביטוי בעולם, ולהבנת עצמנו טוב יותר.
מלאכת פיענוח, זו בהחלט מלאכת הכתיבה עבורי. לפענח רגע, תחושה, תמונה, לפענח כאב או זיכרון. עצם כתיבתם היא פיענוח. אלכימיה מוזרה שכזו. ואלה גם רגעים של שיחרור. משהו בפנים כמו נשמט, והתודעה צוללת למעמקים מימיים או מתרוממת למרחבים אוויריים. כשזה מתאפשר זהו נס גלוי. אני רואה את המלים או התמונות כמו דרך חלון, משקיפה אליהן, קיימות בעולם מעצמן וכל מה שנותר הוא שאכתוב אותן.
יש לי קול ואני מבקשת לשמוע אותו , מבקשת להשמיע אותו. יש לי קול שהוא חד פעמי, אין עוד אחד כמוהו. אני סקרנית לשמוע את קולי ולא פחות את קולן של אחרות. הקול הנשי מרתק אותי, הוא עולם ומלואו שהיה מושתק לאורך מרבית ההיסטוריה. אני מרגישה שזו זכות לתת מקום לקול הנשי להישמע בעולם. אישה שכותבת, מחפשת במלים לא רק את הסיפור שלה, אלא גם אחר הקול הנשי המבקש מקום בעולם, שפת הגוף והנפש הנשית הזקוקים לריפוי.
אני סקרנית להכיר כתיבה נשית, להכיר את ייחודה, את תווי המתאר והמרקם הייחודיים לה. כשאנחנו יושבות יחד בחדר, קבוצת נשים, העולם כמו מתעגל אלינו, המלים שלנו מלבישות אותו מחדש, והוא מתאים פתאום למידותינו.
שירה מביאה את טבעו של היופי אל העולם. היא יודעת לספר אותנו במלים אחרות, להביא נחמה ותיקון. כשאנחנו קוראות שירה, הפואטיקה של המציאות מתגלה אלינו ואפשר לנשום קצת יותר עמוק.
אני מזמינה אותך לצלול לתהליך כתיבה איתי.
